בני האדם הראשונים חיו במערות ומאוחר יותר בבקתות שבנו במו ידיהם.
ככל שנעשו יותר "תרבותיים" וצימצמו את האופק שלהם, כך גם הלך ופחת כוח הקרינה של נשמתם.
עם מעשים אלו הנוגדים את החוק האלוהי וההולכים ומתגברים, נמוג הידע על מקורם האלוהי לחלוטין.
עקב תהליך ההתנוונות של חמשת חושי הנשמה, הרכושנות והשאיפה לשיגשוג, נשכח גם הידע על שדות הקרינה.
חלקם המכריע של בני האדם, שאפו לחושניות ולנוחיות, וכתוצאה מכך חמשת החושים האנושיים התפתחו חזק עוד יותר. חושים אנושיים אלו, נוצרו דרך החשכתם של חמשת סוגי האטומים הרוחניים, השוכנים בחלקיקי הנשמה.
מעטים הם האנשים אשר ניסו להאציל את עצמם. רק במישפחות בעלי ערכים ואידיאליים נעלים, יכלו ויכולות, נשמות ממישורים בעלי רטט גבוהה יותר לבוא לגילגול. אולם באותם משפחות אשר מקדמות רק את החושניות וחילופי בני זוג, יכלו לבוא לגילגול רק נשמות ממישורי נפילה בעלי תדר נמוך.
כתוצאה מהפניית עורף זו לחוק האלוהי וההולכת וגוברת, הצטמצם אופק האנושות עוד יותר. בגלל זה, אבד לחלוטין הידע על שדות הקרינה האדירים אשר פועמים באופן שלילי בעוצמה.
אולם שדות הקרינה המשיכו ופעלו באינטנסיביות. מעתה הם המשיכו והשפיעו אבל באופן ניסתר – על האנשים ועל הנשמות החיים במישורי הנפילה.
האגו האנושי גדל.
במשך הזמן יצר לו האדם חוקים משלו, וזכויות.
הציוויליזציה המתהווה, צימצמה והגבילה עוד יותר את יכולת הקליטה של החושים האנושיים, כך שלא היה עוד ביכולתם של בני האדם לחשוב מעבר לגבולות של חלל וזמן.
האדם החל לעצב את חייו נוח ככל האפשר. הוא פיתח את האינדיווידואליות שלי שדרכה הוא צימצם את עצמו עוד יותר. מעתה והלאה הוא חשב ופעל אך ורק מתוך זווית ראיה האגוצנטרית שלו.
בהקשר זה יאמר עוד בקצרה:
אדם וחווה, היו בני האדם הראשונים בעלי צורה מלאה ובעלי יכולת הפרייה. בתחילת הזמן של בניית המין האנושי, היה לחלק של האנושות אפשרות קלושה עוד לזכור, את הקיום הדואלי של הישויות הטהורות בשמיים הטהורים. עם זאת מאוחר יותר. נימחק גם זיכרון זה, כיוון שהאנושות דרך הייצריות שלה, החמדנות, הרכושנות והרצון להיות "מישהו", ואי כיבוד של החוקים הרוחניים, יצרה מחסור אנרטי עצום.
מהמישורים של עולמות הנפילה, נידחקו נשמות רבות בכדי לבוא לגילגול. גם נשמות אלה עוררו את הייצריות והחושניות בכדי להרבות את אפשריות הכניסה לגוף.
גם שדות הקרינה, אשר נשכחו עתה, אשר השפיעו ומשפיעם גם היום ללא הפסק, על בני אדם שחשים חושבים ופועלים באופן נמוך, חיזקו ומחזקים בנשמות ובאנשים את החושניות, כמו גם את הרכושנות החמדנות והרצון להיות "מישהו".
כתוצאה מתאוות אלו ההולכות ומתעצמות, הגוף של האדם שינה את קוטביותו יותר ויותר.
הערוצים העצביים שהם ערוצי התחושות הזורמות מין הנשמה, הועמסו יותר ויותר והיו חשופים לגרוי-יתר.
האדם לא חיפש עוד הרוגע, בשקט ובשלווה פנימית, תוך פנייה אל ליבת נשמתו – הגרעין האלוהי של נשמתו, אלא יותר ויותר בחיים שלוחי-רסן.
ראה המשך שדות הקרינה 30 .