האלילים והאל המעניש.
שדות הקרינה, הבנויים מאטומים רוחניים דחוסים אשר שונעו והוזזו, ועתה הינם- כמו גם מיבנה האדמה, הינם חומר, הישפיעו ומשפיעים בהתמדה באופן שלילי על נשמות הנפילה ועל בני האדם.
הרצון להיות מישהו ולהיות בעל מעמד ובעל רכוש כיוון וקבע יותר ויותר את גורל האדם. הוא התחיל ליצור לעצמו אלילים, אותם הוא כיבד, ולהם הוא סגד, ובאמצעות הקרבת קורבנות, שיחד אותם, בכדי שיגשימו את משאלותיו.
נשמה קולטת באופן אינטואיטיבי, דרך מערכות וקרינה של כוכבי הלכת אליהם היא נוטה. כלומר, הנשמה הנושאת את החיים, המגורה על ידי אימפולסים קוסמיים, מעבירה לאדם הכרה על מקורו האלוהי.
ההשפעות העדינות של הנשמה הובנו לא נכון על ידי אנשים החיים בחושך רוחני.
הזרמים העדינים של הרוח, אשר זרמו דרך הנשמה לאדם, רצו לגלות לאנשים את חוקי השמיים בכדי שהם ישובו וימצאו את הדרך למקורם האלוהי. משב עדין זה של הנשמה, היה גם במצפון שלהם, שממנו הם התעלמו מכיוון שרצו להיות כמו אלוהים.
המצפון אמר להם: שעליהם לפתח את ארבעת הזרמים של חוקים אלוהיים –סדר ( כוח בסיסי רוחני "אש") רצון ( כוח בסיסי רוחני "מים"), תבונה ( כוח בסיסי רוחני "חומר ראשוני "אדמה") ורצינות ( כוח יסודי בסיסי " אוויר") – בנשמה ובאדם בכדי שיוכלו לממש את כל מה שתואם לחוק.
אולם האדם החשוך, לא יכול ולא רצה להבין נכונה את ההשראה העדינה האלוהית הזו, ויצר על ידי תפיסותיו, את אלילי האש המים השדה והאוויר ורבים אחרים.
באלוהים שהינו האהבה הניצחית החודרת הכל לא יכלו עוד להאמיו, מכיוון שחייהם הוגדרו על ידי מחלות, מצוקה, ודאגות.
אופן מחשבה מוטעה זה, אשר נובע ממודעותם הנמוכה, יצר את התפיסה של ריבוי אלילים, אשר הביאו עליהם את הצרות המצוקות והמחלות. מכך ניצת הפחד מאלוהי- הזעם, האל המעניש והנוקם.
העם האמין, שעליו לרצות את האלילים על ידי קורבן של חיות ואפילו של בני אדם.
כך יצר לו העם, את כוהני הדת, אשר גם הם השפיעו באופן שלילי על בני האדם.
מאוחר יותר, בחר לו העם מלכים, אותם הוא רומם לדרגת אלילים.