שדות הקרינה 6:
הדחיסה של הגוף האתרי של ישויות הנפילה הולכת וגוברת.
בעיקבות ההפרדה מהרוח הניצחי, לא יכלו עוד הישויות שנפלו להיתכוונן על כוחות החוק המגנטיים של הכוח הקוסמי האלוהי. הגופים האתריים שלהם החלו לאבד יותר ויותר את יציבותם, החומר הראשוני הטהור, הפלנטות השמיימיות, הדפו אותם. כשהופיעו בגופים האתריים שלהם שינויים גדולים נוספים, התערב אחד משיבעת נסיכי השמיים, שומר החוק של הכוח היסודי של הרצון האלוהי, בכדי להוביל את ילדי הבורא המורדים וקשי העורף, אשר הכוחות הטהורים לא יכלו עוד להחזיק אותם, אל מחוץ לעולמות השמימיים.
כשילדי האלוהים שפעם היו ישויות טהורות, עזבו את השמיים, קירב אליו כוח- ההכל, את השמש המרכזית הראשונית ואת כל שבעת מישורי השמיים. כלומר, הרוח האלוהית הקוסמית, ביצעה נשימה למחצה. מסיבה זו, שהרסיסים של הפלנטות הטהורות אך הנוגדים את החוק , ועזיבתם של ילדי הנפילה את העולמות הטהורים, התמעטו הכוחות החוקיים בעולמות הטהורים, והיה צורך ליצור איזון כוחות מול השמש המרכזית הראשונית, כפי שאני עוד אסביר. הדבר התבצע הודות לנשימתה החלקית למחצה של הרוח האלוהית, אשר הביאה ליצירת איזון מחודש וליחס התואם לחוק אל הכוח הראשוני האלוהי שלה.
לשם הבהרה אתן דוגמא:
כאשר מונח של שתי כפות המאזניים משקל זהה אזי המאזניים מאוזנות. אם מקטינים מסה בצד אחד של המאזניים אז מופר המאזן. דבר כזה לא ייתכן בממלכה האלוהית. השמש המרכזית הראשונית פועלת בצד אחד של המאזניים – הילדים, השמשות והעולמות בצד השני. שני הכוחות צריכים להיות באיזון. יחס בלתי מאוזן היה מביא להמסה של הבריאה של הקיום הנצחית: בגלל ההפרדה המתמשכת מרוח-הכל, ובעקבות המעמסה הולכת וגוברת של הנשמות, היה נוצר מה שמכונה הפרת האיזון או הטייה, מכיוון שהמיבנה הדחוס היה מגיע במהלך הזמן, למישקל עודף. יעילות הכוח האלוהי היתה הולכת ופוחתת ובסופו של דבר פגה, כי הרוח-הכל-המוחלט אינה נכפפת לרצונם של כוחות המרד. זה היה מוביל להמסה של כל צורות הקיום מכיוון שכל צורה קיום יכולה להתקיים אך ורק הודות לכוח האלוהי – האינטלגנציה הניצחית.
האינטלגנציה הנצחית, הרוח הראשוני, הביא לאיזון את כל הכוחות באינסוף הטהור, בכך שהוא משך קרוב יותר את העולמות השמימיים הטהורים למהות הניצחית הראשונית שלו. מיד כשחלקים משמשות ועולמות ניפרדים, וישיות שמיימיות עוזבות את הממלכה הטהורה עקב מעמסתם, לא מתקיים עוד המאזן בין הכוחות האתריים. בעקבות כך היה על בגלל ההפקרות של ילדי הנפילה אשר בחרו בהפרדה מרוח-ההכל, היה צריך להשיב את האיזון של הכוחות האתריים.
על כן משכה רוח ההכל קרוב אליו את המישורים השמימיים והשיב מחדש את המאזן החוקי של המסות הרוחניות כמו גם היחס הנכון לכוח הנצחי הראשוני שלו, השמש המרכזית הראשונית.
בו זמנית ניבנתה סביב השמיים הטהורים חומת אור. כוח רוחני אתרי זה, שעתה הקיף את השמיים, הוא בו בזמן החוק הנצחי הבלתי מעורער – רוח-הכל.
את חומת- החוק השמיימית האבסולוטית הזו יכולים לעבור רק אותן ישויות אשר הפכו בעצמן לחוק המוחלט בדרכן חזרה למולדת הנצחית. מכיוון שהמבנה שהמיבנה של הגוף האתרי של ישויות רוחניות טהורות הוא התמצית של הבריאה הטהורה, ולכן החוק מהמוחלט בעצמו. זה אומר, שישויות טהורות הן החוק מהחוק של אב-כל, שאליו חייבים להיהפך ילדי הנפילה כך שיהיה ביכולתם לעבור דרך חומת האור.
ברגע שישויות הנפילה עזבו את ממלכת הטוהר, הם נימשכו בהתאם לרטט שלהן, על ידי אותן חלקי הפלנטות שהם, דרך שינוע ושינוי של האטומים הרוחניים, שהם הפרידו מהעולמות הרוחניים הראשונים.
שטנה, המלאך הניקבי, ידעה על אופן הפעולה של החוקים הנצחיים של כוח הבריאה האלוהי, כי היא עצמה חוותה את הבריאה וככוח שלילי חלקי לקחה חלק בכך. היא ידעה בכך גם, כיצד רוח-הכל גם נשף את כל סוגי האטומים הרוחניים, והפיח בהם רוח, בכדי ששמשות ועולמות רוחניים יוכלו להיווצר.
מלאך הנפילה, אשר התיימר להיות כמו הבורא, קרא לעצמו עתה, לוציפר – מוסר האור. הודות לידע הרוחני שלה, היא יצרה קשר עם הכוח הראשוני, עם החוק הניצחי. תחת הנחייתו, שינו ישויות הנפילה אשר שירתו אותה, בכוח תחושותיהן, יותר ויותר את השיכבה של חמשת סוגי האטומים הרוחניים בחלקי הפלנטות שלהן.
מלאך הנפילה, לוציפר, רתם את מלוא הפוטנציאל הרוחני שלו. הוא ידע גם, איזה מישור שמיימי רוחניים טהורים עומד רוח הכל להנשים, וכיצד ניתן לשנות ולשנע את סוגי האטומים הרוחניים, בכדי שבכל הנשמה של מישור שמיימי טהור מסויים, גם חלקי הפלנטות הנמצאים מחוץ לחומת האור, יוכלו למשוך לעצמן את הכוחות הרוחניים של רוח-הכל, ועל ידי כך להשתנות.
מכיוון שהגדול האחד והיחיד, האדון של כל הקיים, הפיח בכל ילדיו את הרצון החופשי המוחלט, הוא גם איפשר, לילדיו המורדים להמשיך להיות.