שדות מגנטיים משובשים של האדמה משנים תדרים בזרמים המגנטיים של האדמה. וכך משתנה גם אופן ההיתרבות בחלקים שונים של ממלכת החי. זה מוביל בין השאר לכך – שמינים שונים של בעלי חיים מזדווגים ביניהם, או שמתרבים טפילים, אשר הופכים לנגע או מגיפה. כך נוצרה בזמן הקדום האמונה , שהאליילים מרוצים מבני האדם רק כאשר הם מקריבים להם קורבנות ומשרתים אותם.
לעבודת אלילים זאתולמחשבות מסוג זה אין דבר במשותף עם האל האחד והיחיד, עם הבורא של היקום האחד היחיד.
האלים של הזמן הקדום ביותר, לא דיברו על שלום, על אהבה ועל אחדות – אלא דיברו על קרבות מלחמות והרס.
מסיבה זו הנביאים של האל האחד והיחיד נתקלו בקשיים מרובים. אחדים מהם, בעצמם לא השחררו עודבאופן חשיבתם ובדרך פעולתם מהתפיסה של אל מעניש. הם עירבבו – במיוחד בתחילת פעילותם כנביאים את ההתגלויות של אל האהבה עם אמונות שהיו עוד אגורות בתאי מוחם לגבי אלילים מענישים ונוקמים – שלהם היה האדם חייב להקריב קורבן – בכדי לרצות אותם.
גם אברהם לא ידע לפרש בהתאם לחוק האהבה את שפת האור,של הבורא, כאשר אלהום פנה אליו ואמר : " הקרב לי את בנך יצחק". אומנם, אברהם היה מלא ברוח האלוהית, הוא עדיין דבק שלא במודע, במינהגי הקורבן והשריפה הישנים מהזמן של ריבוי האלילים.
הנביא משה, היה מחובר עם אל אחד. הישראלים עוד " קרצו עין" לאלילים אחרים.
אם האמונה באלילים שלטה בשבטים ובעמים אלפי שנים לא ניתן מאה אחת למישניה או אפילו מאלף אחד למישניהו למחוק לחלוטין את האמונה ועבודת האלילים.
במיוחד עם קורבנות השריפה של חיות וגם עם הקרבת חיות, היה השירות לאלילים עובר מדור לדור, ודבק עוד זמן רב גם באלו שכבר האמינו באל אחד של האהבה.
כך יוחסה האכזריות והתוקפנות של האלילים, לאל האמיתי, לאב האהבה, לגדלות האלוהית החובקת כל, לחכמה האלוהית, לסבלנות ולחמלה.
אמונה זו הנובעת מחוסר ידע, על אל מעניש ונוקם, נשזרת גם באופן חלקי בברית החדשה.
למרות שאברהם ידע שקיים רק אל אחד של אהבה, הוא לא היה חופשי לגמרי מעבודת אלילים. הוא הניח, שהאחד והיחיד, רוצה שהוא יקריב לו את בנו.
האל, אבל רצה, שאברהם יקריב אליו את ההערצה שהוא טיפח כלפי בנו החוקי היחיד.
האל האחד והיחיד, לא התכוון עם מילותיו לקורבן דם, אלא לקורבן של אהבה, כיוון שהחוק שאינו ניתן לביטול אומר: "אהוב את אדוני אלוהיך מעל הכל בכל נישמתך, בכל מאודך , ואת רעיך כמוך." אברהם אבל העריץ את בנו כמו אל. אלוהי החיים אבל העמיד במיבחן את עבדו, אברהם, בכדי שיבשיל רוחנית בעזרתה של ההכרה עצמית. האדון איפשר לאברהם להכין אש בכדי להקריב קורבן אדם ורק אז התערב. אברהם עמד במיבחן – הוא אכן אהב את אלוהים יותר מאשר את בנו. דרך מסירות זו של אברהם לאל, הבשילה נשמתו של אב ונביא זה. היא הבשילה והתעצמה באור ובתבונה