הופעת הצורך בשינה.
עקב הנסיגה של האור הראשוני, השתנה מיבנה האדמה. ממלכת החי והצומח, קיבלו צורות חדשות לגמרי.
על גופם של ישויות הנפילה סממנים אנושיים נוספים. כשהכוח הראשוני נסוג בתוכם של ישויות הנפילה, הצטמצמו בו בזמן, כפי שכבר נתגלה, גופם האתרי, והמיבנה האנושי סביבם התעצב יותר ויותר עד לגוף חומרי מלא. עד לשלב התפתחות זה, דמויי האדם רק נחו.
דרך המיקצב ההולך וניבנה של יום ולילה, כמו גם של חלל וזמן, הופיע לבסוף הצורך בשינה.
שנתם העמוקה של הישויות דמויות האדם, יצרה את התנאים המקדימים להמשך התהוות האדם. בזמן השינה הצטמצם הגוף האתרי באופן הדרגתי, והתמקם באיזור אחורי הראש, משם הוא קורן וחודר את הגוף. גוף אתרי זה הארוז בתוך שבע המעטים, ניקרא-נשמה.
תהליך התהוות האדם ממשיך.
דרך קונסטלציה מסויימת של פלנטות הגיעו אל האדמה עוד ועוד ישויות נפילה ממישורים בעלי רטט גבוה יותר. היא לקחו את המשך תהליך ההדחסות בכדי להרחיב ולבנות את הממלכתה של שטנה. בעקבות כך חזרה לוציפר שוב לשררה וכבוד.
השפעות אור המנוגדות לחוק, אשר נוצרו לפני הכחל גם על ידי שדות הקרינה, השפיעו באופן הולך וגובר על הישויות דמויות האדם. שוב, העצמה דחיסותם, בגלל חשיבה ומעשים הנוגדים לחוק.
הכל מתבסס על רטט. האגוצנטריות האנושית ההולכת ומתחזקת, שגם היא מבוססת על רטט, השלימה את תהליך בניית האיברים.
כל מרכזי המודעות, כלומר שבעת הכוחות הנושאים והמובילים של הרוח, אשר ביכולתם היה להעניק לגוף כוחות להתפתחות רוחנית גבוהה יותר, הושפעו על ידי ישויות הנפילה באופן הנוגד את החוק, כך ששבעת שדות הקרינה הבסיסיים השתנו. זה גרם לכך שדרך כל שיבעת מרכזי המודעות הלכו והתפתחו איברי הגוף החומרי.
כך הם יצאו מתוך חמשת סוגי האטומים הרוחניים, הפועלים, בחלקיקים הרוחניים של הגוף האתרי, ובנשמה. חמשת סוגי האטומים הרוחניים האלה מכונים גם "חמשת אברי החושים" של הגוף, האתרי.
דוגמא לכך :
האדם יכול למשל לשנות באמצעות הגדלת כמות ההורמונים הנשיים או הגבריים את גוף האישה או את גוף הגבר. אם אפילו שינו מזערי של רמת ההורמונים גורם לשינוי הגוף החומרי – אז הגוף האתרי הרוטט גבוה יותר מגיב פי כמה לקרינה הנוגדת לחוק האלוהי, או על השפעות דרך מחשבות, מילים ויצירות !
בתוך ישויות הנפילה הדחוסות הנקראות – אנשים, נוצרו עתה גם אברי רבייה.
בהתאם לחישובי הזמן ההוא – התקיים הגוף האנושי אלפי שנה ויותר.
ככל שכוחותיה של מערכת השמש נחלשו ונחלשים, כך יותר ויותר מתקצר הזמן, האדם אינו יכול למדוד זאת או לחשב זאת, כיוון שהתקצרות זמן הזו מקיפה את מערכת השמש כולה.
החיים הארציים מוכבים מרגשות ותחושות. כך יצר האדם את הזמן. ולזמן זה הוא התכוונן. הוא לא מכיא את השינויים במהלך הזמן, כי זמן וחלל משתנים בו זמנית. זה מביא לכך, שהאדם מתדרדר לקצב חיים מהיר יותר ויותר.
בני האדם הראשונים נרדמו ללא כל מאבק עם המוות או פחד מהמוות.
המושג מוות, הופיע מאוחר יותר בחייהם, רק כשבשך הזמן, דאגה ופחד,נגעו בחייהם, חדר גם פחד מהמאורעות העתידיים ומהמוות.
האנשים שאז עוד לא פחדו מהמוות, הלכו למערות עמוקות, כאשר חשו בהתקרבות תהליך השינוי. שם הם שכבו בשלווה, וחיכו בסבלנות, עד היגיעה מה שמכונה שנת החירות.
הם ידעו שהם ימשיכו את קיומם בגלימה מעודנת יותר, במישורים אחרים בין אחים ואחיות אשר חיים שם, ואם יירצו בכך יוכלו לשוב לאדמה. הם ראו את הבגד הארצי כחליפת קרב, בכדי- כך האמינו – לבנות מבסיס האם -האדמה את ממלכת הרוח האמיתית, ממלכתה של לוציפר, שם הובטח להם חלק גדול.