זריעה וקציר.
כפי שכבר היתגלה, מערכת השמש התהוותה דרך אופן החשיבה הנמוך והמעשים הנמוכים של ישויות הנפילה. אולם בהשאלה, האל ברא את המערכת – האתר הנצחי.
מהאתר האלוהי נבע הכל, גם העולמות החומריים למחצה והחומריים לחלוטין, שקיומם מתבסס, אך ורק על מעשים הנוגדים את החוק האלוהי- מעשיהם של ישויות הנפילה.
לפני שהאנושות הגיעה לדרגת הדחיסות הגבוהה ביותר שלה – הגוף החומרי, שירתו אותה הכוחות האתריים כמקור הזנה ותמיכה.
רק הצורה החומרית המלאה – הכריחה את האנושות לדאוג לעצמה דרך עבודה.
עושר הרעיונות של האנושות גבר – הם התחילו לזרוע וליקצור.
הדעות והתפיסות של יושבי האדמה הלכו והתפצלו.
גם באופן הזריעה של הפרחים והדשא הם היו לא מאוחדים בדעתם. קבוצות אחדות האמינו בכוחות שונים של הרכב האדמה, וזרעו את הזרעים של הפרחים והעשב, בסוגי אדמה שונים, קבוצה אחרת פיתחה את ההכלאות הראשונות של צמחים, שהביא להתפתחות של סוגים חדשים שונים של צמחים.
אחדים בנו להם בקתות, העשויות מטיט ואבנים, ואחרים שכנו במערות פשוטות.
לאחד התמזל והיה קציר רב, ולאחר זה לא הצליח.
כך נוצר סחר החילופין הראשון.
אז, המוצרים הפכו לסחורה המוצעת תמורת חפצים בעלי ערך ההולך ונעשה גבוהה. בגלל סחר-מכר זה, התפשטו בליבם של שוכני האדמה – שינאה, קינאה, טינה ועויינות.
לחמוד ולהשתוקק.
כשאברי הרביה כבר התפתחו גם באדם וגם באישה כתוצאה מהדחיסות, לקח לו הגבר אישה, וחי איתה באחדות והרמוניה.
כתוצאה מפעילויות נוספות הנוגדות את החוק, גברה החושניות. הגבר לא הסתפק עוד באישתו. הוא החליף אותה, כפי שהחליף גם את הסחורה שלו. האישה חוותה מה זה להיות נחשקת, ונהנתה מחופש זה.
במהלך שינויים אלו, וההתדרדרות ההולכת וגוברת מהחוק האלוהי, לא עצרו גם בפני זיווג של בעלי קירבת דם, מה שעבור האנושי גרם לתוצאות חמורות ביותר.
החושניות המוגברת דרשה הוצאת אנרגיה מוגברת מגוף האדם, אשר על ידי כך הפך יותר ויותר למכשיר שריפה אשר הזדקק ליותר ויותר מזון.
ההתמסרות של האנשים הראשונים לתענוגות הבשר, לחושניות עורר בתוכם, את התאוות לתענוגות קולינרים. כך הפך האדם לצייד, כלומר לתופס טרף, ועם הזמן לשודד של ממלכת הצמחים והחי.
המזון של בני האדם הראשונים היה לעומת זאת מאוד מצומצם, וצנוע. מספר עלים או עשבים, אשר הם לעסו בפשטות, הסליכה לצריכה היומית שלהם.
רק כאשר הפניית העורף לאלוהות המשיכה, והביאה לאיבוד אנרגיה מוגבר מגופם, הם נאלצו לקלוט לתוכם כמויות מזון גדולות יותר. כך, כפי שכבר הוסבר, הפך גוף האדם למנוע שריפה, אשר צרך יותר ויותר חומר בעירה.
האדם נסוג מהאחדות עם הטבע, הוא לא חי עוד עם הטבע, אלא השתלט עליו. הוא לא משל באדמה באהבה והרמוניה, אלה התחיל לחלל אותה.
בגלל קליטת מזון מוגברת, ומאוויים לתענוגות קולינאריים, היה האדם זקוק למקום לאש, ולאביזרים נוספים אחרים, גם בשביל משק הבית הנוצר, וגם לעבודות השדה, ולגידול בהמות.
האנושות לא רצתה עוד לחיות בקהילה. הם ניפרדו ויצרו עם המשפחות שלהם את הממלכה הקטנה שלהם.
האדמה לא היתה שייכת לכולם יחד, אלא כל אחד רצה חלקת אדמה לעצמו. דרך המשך תהליך התדרדרות והפיכה לאדם זה, הפך האופק של היחיד למצומצם יותר ויותר.
ראה המשך שדות הקרינה 29